הרצאת השראה "איך המוות לימד אותי שיר חדש"

כולנו חווים אתגרים. אובדן של אדם אהוב, אובדן של מקום עבודה, גירושין – החיים מלאים בטלטלות שמשנות את החיים שלנו. אבל האם כולנו מביטים אל עבר הטלטלות שלנו באותו אופן? האם יש דרך לראות את הקושי שאנחנו עוברים דרך משקפיים חדשות? האם אפשר להקשיב לשיר של חיים הקשבה אחרת?
שנים שהרגשתי שאני סוחבת עליי שק זיכרון של עצב ואובדן אחרי פגישה עם המוות בגיל צעיר. רק בגיל מאוחר יותר, באובדן משמעותי שחוויתי בגיל 36, רק אז פתאום הצלחתי לחבר את הנקודות. אני לא סוחבת שק של עצב, אני סוחבת מפתח להסתכלות אחרת.
פתאום התחלתי להקשיב לשירים שהכרתי כל כך טוב, בדרך חדשה, דרך אופטימית.
אני מזמינה אותך למסע שמתחיל בשנת 1949 ומגיע עד לימינו אנו, נאזין ביחד לשירים, ננסה להקשיב להם הקשבה מודרכת כדי לשפוך עליהם אור חדש.

נדבר על אובדן – כי ביטוי הוא התשובה המרפאת לטאבו השתקה שסוגר נושאים רבים כל כך ובכך במקום לעזור בטיפול בהם מעצים אותם.
האם אפשר ללמוד אופטימיות? אני אופטימית שכן. האם אפשר לבטא נושאים שמרחף מעליהם טאבו השתקה? אני בטוחה שכן. מזמינה אותך להרצאה "איך המוות לימד אותי שיר חדש" ונלך ביחד בדרך האופטימיות והביטוי.

ההרצאה הקרובה:

1.png
3.png

ממליצים

1.png

ממליצה בענק על סדנת כתיבה לנוער של שרון!
בני משתתף מתחילת השנה בסדנה ומעולם לא ראיתי אותו כל כך מאושר ומסופק. לאחר כל מפגש אני שומעת ממנו על האווירה הנינוחה שמעניקה ביטחון, על התרגילים המעניינים שמגרים את הדמיון ועל מנחה אחת ומיוחדת שבשלווה, בנועם ובמקצועיות מנצחת על חבורת אוחזי העט.

דינה בוגוסלבסקי חורב, סופרת
אמא של משתתף בסדנת הנוער